א' היה עד לאחרונה נשוי לב', אותה הכיר בתיכון וכבר באותה תקופה כשהחלו לצאת, הם נחשבו כזוג מוצלח – מושא לחיקוי. הם סיימו צבא, כל אחד הלך לרכוש את השכלתו והחלו לעבוד בעבודות המספיקות לכלכלת הבית, לשלם את המשכנתא ולפרנס את שני ילדיהם הקטנים שהגיעו לעולם והיו מתנה ואושר בשבילו. כך היה נראה שכל עתידם פרוס לפניהם.
זאת עד ליום בהיר (או יותר נכון יום חושך) אחד עבור א', בו בעודו מחנה את רכבו ליד פתח הבית וכולו חושק להיכנס הביתה ולחבק את אשתו והילדים כהרגלו, ראה שוטרים מחכים בפתח הבית. ליבו של א' החסיר פעימה שמה דבר מה נוראי קרה למשפחתו. א' יצא מהרכב והשוטרים עטו עליו כעל אחד העבריינים ולקחו אותו לחקירה, מבלי לאפשר לו להיכנס הביתה.
לאחר המתנה שנראתה כנצח, כשהוכנס לחקירה, פניו של א' החווירו, הוא הרגיש חולשה בכל גופו, כשהבין שב' הגישה נגדו תלונה במשטרה ועכשיו הוא צריך להוכיח שהמגע היחיד שהיה הוא של חיבוק ושהדברים היחידים שנאמרו הם דברי אהבה למשפחתו. בסופו של דבר נאסר על א' להתקרב לבית למשך שבוע ולדבר עם ב'. בחלוף הזמן הגיע הביתה ונחרד לגלות כי הדירה ריקה, הילדים אינם ואלו נלקחו עם האישה למקום שטרם נודע לו.
א' מספר כי זו הפעם הראשונה שנחשף לעולם של תלונות שווא, "זו פעם ראשונה שנתקלתי במצב כזה ולא ידעתי באותו הרגע כיצד לפעול". בלבול עטף אותו מעצם השקרים כנגדו ומעצם היעלמות הילדים מהבית. כיום א' נדרש לראות הקטינים עד לבירור במרכזי קשר, כשכל חיבוק מעלה עיניים בוחנות ושאלות רבות מצד הגורמים ה"משגיחים".
אחרי מאבקים רבים א' כיום גרוש מ- ב', אשר בינתיים עברה לחיות חייה עם גבר אחר אותו הכירה במהלך הנישואים עם א', טרם הוסדרו זמני השהות עם הילדים למרות שההליכים כנגדו נסגרו, אבל הצלקת לעולם תשאר.
א' מספר לי בעיניים אדומות תוך שמנסה לבלוע את הדמעות שהחלו לבצבץ, כי לעולם לא יוכל להבין מעשים כאלו של ב' ובכלל של נשים מהסוג הזה.
א' ביקש שאפרסם על מנת "שכל אותן נשים "שלוחמות" על זכויות יבינו- הפעם זה הוא, בפעם הבאה זה הילד שלך יכול להיות שכנגדו אשתו תגיש תלונת שווא".
ואני מוסיפה לסיום: "תלונת שווא = אלימות".
